אינני אתאיסט, כלומר, אני בן אדם שלא מגדיר את עצמו "אתאיסט".
אני לא פוסל שקיימת ישות נצחית בלתי-מותנית (שנקרא לה לצורך העניין "אלוהים") שגרמה למציאות הפיזיקלית הראשונה אי פעם להתחיל להתקיים או שאם אין ישות כזו והיקום הפיזיקלי נצחי ובלתי תלוי בעצמו אז ייתכן וליקום או למערכות שונות בו (כמו גלקסיות או פלנטות) ואולי אף ליקום עצמו יש תודעה בדומה לכך שמוח אדם פעיל (שגם הוא מערכת פיזיקלית, כמובן) גורם לתודעה ואולי שתודעה זו בעצמה משפיעה על היקום (היקום ה"אלוהי" משפיע על עצמו). בכל מקרה, אין קשר הכרחי בין ישויות כאלה לבין אל אישי (אל גומל-מעניש) כמו אלוהי האברמיות ואמונה בהן לא מכריחה להאמין בגן עדן או גיהנום אברמיים. ייתכן שגן עדן וגיהנום קיימים אך לא בהכרח כמקומות "פיזיים" אלא כמצבי חיים לבריות שונות במקומות וזמנים מסוימים ביקום הזה.
אני אישית סבור שבעתיד הרחוק, דווקא כאשר ידע מדעי והנדסי (אשר מניסיוני אתאיסטים מסוימים מייחסים לעצמם מעין בעלות עליו) וכן ידע פילוסופי יהיה נפוץ ביותר, לא יהיו אנשים המגדירים עצמם אתאיסטים (וגם לא אברמים) כי אנשים פשוט יבינו שהפיזיקה והפילוסופיה יכולות להוביל אדם רק לאגנוסטיות, לסוגים שונים של דאיזם, לאמונה שהטבע ואלוהים חד הם או לאמונה המטאפורית שהעולם אולי נוצר מאת "מתכנת על" (אחד או יותר) שיצר\ו את העולם הזה כמעין "תוכנה" או "מציאות וירטואלית" שניתן לעשות עימה הכל במסגרת הגבלות ה"חומרה" עצמה (גם אם זה אומר לתת למשה לחצות את הים האדום או לתת לישוע להחיות מתים אפילו שהם רק בני אדם). סביר לי להניח שבעתיד הדעות יהיו יותר חיוביות כלפי דאיזם, מלתאיזם (האמונה שלפחות אולי קיים אל רע הגורם לרוע בעולם) ואימופתאיזם (האמונה שלפחות אולי קיים אל שלא יכול למנוע רוע בעולם גם אם הוא רוצה בכך).
הערות כלליות
- אדמונד ברק אמר - האדם הוא במהותו חיה דתית. לדעתי הוא צדק.
