ישנו טיעון מעניין בפילוסופיה של הפוליטיקה לפיו ארצות לא באמת קיימות, כלומר שחלוקת העולם לארצות היא דבר מומצא שמשתנה במקום וזמן וממילא אין לו אחיזה במציאות.
הטיעון
הטיעון מורכב משישה חלקים:
- יש בני אדם.
- יש משפחות.
- יש שבטים (איחודי משפחות).
- יש עמים (איחודי שבטים).
- כל שבט\עם יכול לתפוס שטח מסוים בכל רגע נתון מקיומו; שטח זה הוא סך המרחב שתופסים כלל חברי השבט בכל רגע נתון והוא משתנה כל הזמן בהתאם למיקומם במרחב בפועל ("ארץ").
- מפות, גדרות ומוסכמות עמומות ("הטריטוריה שלכם היא מן הנהר עד לרצועת ההרים הזאת") אינם קבועים לנצח ואינם משנים דבר ממה שקורה בפועל שכן אין הגדרה ברורה לאף אחד מהמונחים האלה: אגמים ונהרות יכולים להתייבש, גבעות יכולות לנדוד ולהיווצר עם הרוח, כך גם הרים בהינתן מספיק זמן וכדומה.
הסבר הטיעון
לפי טיעון זה, ארצות (ובהתאם לכך גם מדינות), לא באמת קיימות והן הגדרות בלבד ששניים או יותר אנשים חולקים אך לא בהכרח כל האנשים ומה שקיים זה אך ורק השהות האנושית במקום ובזמן בפועל (השטח שתופסים כלל חברי אותו שבט או עם בכל שבריר שנייה קטן ביותר במציאות).
הערות כלליות
- לפי טיעון רדיקלי יותר מבחינה מהותית גם אין שבטים\עמים אלא רק משפחות אנושיות או רק שושלת אנושית אחת שהתפצלותה לשבטים גרמה יותר נזק מתועלת ולכן על בני האדם להתאחד להיות קבוצה אחת והפעם גם לשמור על עצמה ככזו.
